logo
מיסים
אי תחרות הבחנה לעומת הקביעה בעניין ברנע ואבידן
בתאריך 19.01.14 ניתן ע"י כב' השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בת"א פס"ד בעניינו של מר אברהם קרינגל, הוא המערער, בשאלת סיווגו של תקבול בסך של כ- 4 מיליון ₪ שקיבל, מחברת אסם בה עבד כמשנה למנכ"ל והופקדו בנאמנות למשך שנתיים ממועד פרישתו. וביתר פירוט האם, כטענת המערער, מדובר בתמורה הונית עבור התחייבותו שלא להתחרות בעסקי החברה ושמירת סודותיה המסחריים או שמא כטענת פקיד השומה כסכום פירותי המהווה חלק ממענק הפרישה ו/או תחליף שכר.
הדפסה

בתאריך 19.01.14 ניתן ע"י כב' השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בת"א פס"ד בעניינו של מר אברהם קרינגל, הוא המערער, בשאלת סיווגו של תקבול בסך של כ- 4 מיליון ₪ שקיבל, מחברת אסם בה עבד כמשנה למנכ"ל והופקדו בנאמנות למשך שנתיים ממועד פרישתו. וביתר פירוט האם, כטענת המערער, מדובר בתמורה הונית עבור התחייבותו שלא להתחרות בעסקי החברה ושמירת סודותיה המסחריים או שמא כטענת פקיד השומה כסכום פירותי המהווה חלק ממענק הפרישה ו/או תחליף שכר.

בשל העובדה כי פס"ד סוקר בהרחבה את נושא אי התחרות ואת הפסיקה שנתנה זה עתה בבית המשפט המחוזי מרכז בעניין ברנע ובבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין אבידן ראינו לנכון לחדד ולהדגיש מספר אמירות שיש בהם בכדי להבין את חשיבת בתי המשפט בעניין.

1. החשיבה המיסויית העקרונית של רשות המיסים, לפיה כל תשלום המשולם מאת המעביד עקב סיום יחסי עובד מעביד הינו בגדר הכנסת עבודה, נדחתה ע"י כל אחד משלושת השופטים השונים בתי המשפט המחוזיים !!!

2. במקרה הנוכחי, בשונה מהמקרים הקודמים בהם התקבל הערעור, דחה אומנם בית המשפט את טענות המערער אך ודאי אינו פסל, בניגוד לעמדת רשות המיסים, את האפשרות לפיה תמורה בדין התחייבות לאי תחרות הינה הכנסה הונית. ובדברי בית המשפט "לעניין זה מצאתי לנכון להדגיש כי מסקנתי זו מתייחסת רק לנסיבות עניינו, דהיינו סיווג הכנסה הנובעת מהסכם אי תחרות הנכרת בין עובד למעביד במטרה למנוע מהעובד להתחרות במעביד אגב שימוש בסודות מסחריים של המעביד אשר נרכשו ע"י העובד תוך כדי עבודתו". בפס"ד זה החל בית המשפט לדון בשאלה הספציפית והיא בעבור מה שולמה התמורה למערער?  שוב, בדומה לפס"ד הקודמים נדרש המערער להציג בפני בית המשפט את "פוטנציאל התחרות" הטמון בו ולהראות כי התמורה שולמה עבור אי התחרות. במקרה הנוכחי לא התרשם בית המשפט כי התמורה ששולמה למערער הינה תמורה בגין אי תחרות בעיקר בשל הנסיבות הספציפיות והראיות שהונחו בפניו כדלהלן :

א. הסכם אי תחרות נכרת רק חודשיים לאחר פרישת המערער.

ב. בדיוני השומה טרם הוצאת הצווים לא טען המערער כי הייתה כוונה להתחרות בחברה. הטענה הועלתה לראשונה בערעור ובית המשפט קבע כי מדובר בגרסה כבושה.

ג. המערער, לאחר פרישתו, התראיין לעיתון גלובס ממשרדי החברה וכלל מספר ההתבטאויות בעניין עסקי החברה. מעובדה זו הסיק בית המשפט כי אסם לא חששה להעביר למערער מידע מסחרי.

ד. מנכ"ל החברה ידע כי אין בכוונתו להתחרות בעסקי החברה.

ה. הסכום שקיבל הינו חלף בונוסים המגיעים ממילא למערער.

ו. למערער קשרים והשפעה בכדי לקבוע את תנאי פרישתו וסוג התשלום שישולם.

ז. לאחר פרישתו המשיך המערער לשמש כדירקטור בחברות הקשורות לקבוצת אסם לכן ודאי שאין כל סיבה שיתחרה בחברה. יתרה מכך בהתאם להוראות סעיף 254 לחוק החברות נאסר על המערער לפעול בניגוד עניינים ולבחרות בחברות הקבוצה.

ח. בפניה לרשות המיסים בקשר לסוגיית מע"מ ציינו נציגי המערער כי מדובר בפיצוי בשל הפסקת עבודה ולא כתמורה לאי תחרות. בקשר לכך קבע עוד בית המשפט כי הפניה נעשתה כשנתיים לאחר הפרישה, במועד העברת התמורה מהנאמנות למערער, ונועדה לתת תמיכה מצד המחלקה המקצועית במע"מ בעמדת המערער.

ט. החברה כחברה ציבורית לא דיווחה על התשלום לבורסה כמתחייב בסוג כזה של עסקה.

י. המערער נמנע מלהביא עד רלוונטי, סמנכ"ל משאבי אנוש, אשר ניהל את המו"מ.

יא. המערער, אשר הוצג כאיש הבכיר מס' 2 באוסם, נמנע מלהציג הסכמי העסקה קודמים שייתכן והיה נכלל בהם סעיף אי תחרות וזאת למרות שבתשקיף שהגישה החברה היה רשום במפורש שקיימים הסכמים כאלו. כמו כן בהסכמי העסקה של עובדים בכירים אחרים שהוצגו בפני בית המשפט היה קיים סעיף של אי תחרות.

יב. במועד הפרישה לא ביקשה החברה להחתימו על הסכם אי תחרות אלא כאמור רק חודשיים לאחר מכן. מכלול הנסיבות לעיל ומעדותו של המערער, קבע בית המשפט כי התמורה ששולמה למערער הינה פיצוי נוסף על פרישתו או בונוס במסווה של תמורה בגין אי תחרות. למרות שבנסיבות הללו דחה בית המשפט את ערעורו של המערער מצא לנכון בית המשפט לדון בשאלת סיווג המס של הכנסה מאי תחרות. לצורך קיבל בית המשפט את הטענה כי מכירת "זכות להתחרות בחברה" הינה נכס כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה. לאחר מכן דן בית המשפט בהוראת סעיף 89(ג) לפיה במקרה של ריווח ממכירת נכס העשוי להתחייב במס הן לפי החלק הפירותי והן לפי החלק ההוני ירואו אותו כחייב לפי החלק הפרותי. ובעניינו, בית השפט קבע כי זכותו של המערער להתחרות בעסקי אסם לא הייתה בעלת ערך כלכלי ממשי אלא אם כללה זכות זו שימוש בסודות מסחריים אותן רכש המערער תוך כדי עבודתו באסם. על כן נכון לראות בהכנסה שנצמחה למערער ממכירת הזכות להתחרות באסם כרווח מעבודה. כיוון שבין המערער לאסם לא היו כל יחסים שחרגו מיחסי עובד מעביד יש לראות בתקבול שקיבל המערער כהכנסת עבודה. בהתייחס לפס"ד ברנע קבע בית המשפט – כי המקרה הנדון בעניינו של ברנע שונה באופן מהותי מעניינו של המערער. בעניין ברנע דובר על מנהל אשר מעמדו האישי, קשריו וידיעותיו שהושגו תוך כדי מילוי תפקידים ציבוריים שלא במסגרת עבודתו במפעלי חמצן הקנו לו יתרון עיסקי אותו ביקשה מפעלי חמצן לנטרל. לעומת זאת, במקרה שלנו יתרונו העסקי של המערער גלום בסודות המסחריים של אסם אותם רכש תוך כדי עבודתו ובכך נבדל עניינו מעניין ברנע. בהתייחס לפס"ד אבידן קבע בית המשפט - בעניין אבידן נקבע כי התקבול שקיבל אבידן היה בתמורה להתחייבותו שלא "לעבוד, לייעץ או ליצור קשר עסקי עם מתחרים "ולא עבור שמירת סודיות או שמירה על רשימת לקוחות. למעשה בית המשפט קובע עמדה ברורה לפיה" נכון לראות בתקבול המתקבל אצל עובד בתמורה להתחייבותו שלא להתחרות המעביד אגב שימוש בסודות מסחריים של המעביד כהכנסה פרותית ולא הונית מסקנה זו מתיישבת עם סעיף 89(ג) לפקודה.

 

  • המידע באתר מהווה אך סקירה תמציתית שאינה ממצה את המצב החוקי בישראל, לרבות פרסומים שוטפים של רשויות המס ועדכוני חקיקה. מידע זה אינו מהווה תחליף לקריאת החקיקה והפסיקה הרלוונטית בנוסחה המקורי. אין לראות במידע זה משום ייעוץ מקצועי או מתן חוות דעת.
  • מומלץ להיוועץ בגורם מקצועי ומוסמך על מנת להגיע לתכנון מס אופטימלי ההולם את מידותיו האישיות של כל לקוח.