logo
מיסים
חוקיותם ואופן ביטולם של הסכמי שומה
ביום 28 באוקטובר 2015 ניתנה החלטתו של ביהמ"ש המחוזי בת"א בעניין "ק.ד.ש שירותי דת קהילה חינוך וכשרות בע"מ נ' מדינת ישראל פקיד השומה גוש דן". פסק הדין עוסק בשאלת החוקיות ואופן ההשתחררות מהסכם השומה, שנחתם בין ועד השחיטה (להלן: המערערת) לבין פקיד השומה, שעניינו מתן אפשרות למערערת לקזז הוצאות מסויימות, המבוססות על אומדנה, כנגד הכנסותיה.
הדפסה

חוקיותם ואופן ביטולם של הסכמי שומה

ביום 28 באוקטובר 2015 ניתנה החלטתו של ביהמ"ש המחוזי בת"א בעניין "ק.ד.ש שירותי דת קהילה חינוך וכשרות בע"מ נ' מדינת ישראל פקיד השומה גוש דן".

פסק הדין עוסק בשאלת החוקיות ואופן ההשתחררות מהסכם השומה, שנחתם בין ועד השחיטה (להלן: המערערת) לבין פקיד השומה, שעניינו מתן אפשרות למערערת לקזז הוצאות מסויימות, המבוססות על אומדנה, כנגד הכנסותיה.

המערערת הינה חברה, שבמסגרתה פועל "ועד שחיטה" של העדה החרדית בירושלים, העוסקת במתן שירותי שחיטה והשגחת כשרות. עד לשנת 2000 פעל ועד השחיטה במסגרת של עמותה אשר הכנסותיה היו פטורות מתשלום מס. לקראת שנת 2000 החל מהלך יזום על ידי המערעת אשר נועד להעביר את פעילות העמותה למסגרת של חברה וזאת במטרה להכניס את ועד השחיטה, למעגל החברות אשר מנהלות ספרים ותיק ניכויים ומדווחות לרשויות המס ולביטוח הלאומי כדין.

המהלך הותנה בחתימת הסדר, בין ועד השחיטה לפקיד השומה דאז,  אשר כותרתו "הסכם לתשלום מקדמות". ההסכם נכנס לתוקף בשנת המס 2000. במסרת ההסכם התיר פקיד השומה לוועד השחיטה לנכות הוצאות, אף שאינן מגובות באסמכתאות, בסכום של עד ל-35% מכלל הכנסותיה.

לימים, פקיד השומה הנוכחי סירב לקבל את ההסכם שנחתם במשרדו בעבר והוציא לוועד השחיטה שומות בצו, לשנים 2005-2008, אשר בגדרן לא הותרו בניכוי "הוצאות כלליות" ו"הוצאות תמיכות" מהטעם שהן אינן מבוססות על חשבוניות, מסמכים או כל תיעוד אחר כנדרש. כמו כן טען פקיד השומה כי מדובר בהסכם להסדרת תשלום מקדמות לשנת 2000 בלבד.

יש לציין כי דו"חות המערערת לשנים 2000-2004, אשר גם בגינם דרשה המערערת ניכוי הוצאות במסגרת ההסכם, התקבלו כלשונם על אף שגם הן לא גובו באסמכתאות הנדרשות.

בית המשפט בחן את מהות ההסכם וקבע כי על אף כותרתו של ההסכם לא מדובר בהסכם שנועד להסדיר אך את תשלומי המקדמות בשנת 2000, אלא בהסכם ארוך טווח המקנה לוועד השחיטה זכות לניכוי הוצאות, ללא אסמכאות ובשיעור שהוסכם.

בית הדין הסתמך, בין היתר על:

1.       לשון ההסכם ונסיבותיו החיצוניות אשר הינן עדות לכך שפקיד השומה הכיר בעובדה כי ההוצאות הנוספות הן הוצאות שאותן מוציאה המערערת בהליך ייצור הכנסתה.

2.       ההיגיון הכלכלי הטמון בהסכם שתומך בטענות המערערת כי אין מדובר בהסכם הנועד להסדיר את תשלום המקדמות לשנת 2000 (עת חתימת ההסכם) בלבד אלא מדובר בהסכם ארוך טווח שעניינו קביעת חבות המס הסופית של המערערת.

3.       הימנעות פקיד השומה מלזמן עדים למתן עדות מטעמו וכן הימנעותו מהבאת ראיות רלבנטיות אשר היה בכוחן לשפוך אור על הסוגיות העובדתיות העומדות במחלוקת, מחייבת את המסקנה כי לו הובאה הראיות היו עומדת לו לרועץ.

בית המשפט דחה את טענות פקיד השומה באשר לאי חוקיות ההסכם תוך מתיחת ביקורת קשה על התנהלותו כאשר טען לאי חוקיות ההסכם מחד אך נמנע מלזמן לעדות את הגורמים הרלוונטיים אשר היו מעורבים בחתימתו מאידך.

טענות פקיד השומה, כי מדובר בהסכם בלתי חוקי בניגוד לאמור בסעיף 245(א) וכן כי מדובר בהוצאות שאינן מותרות בניכוי על פי סעיפים 32(1) ו-32(2), נדחות ע"י השופטת. השופטת מסיקה מתוכן ההסכם כי פקיד השומה לא התחייב להתיר למערערת בניכוי הוצאות שהחוק אינו מתיר להכיר בהן. ההסכם שנחתם בין הצדדים יוצא מנקודת הנחה כי מדובר בהוצאות שהוצאו בייצור הכנסתה של המערערת וכן כי הוצאות אלה הינן חלק אינטגרלי מהליך ייצור הכנסתה כאשר אין למערערת יכולת להציג אסמכתאות לביסוסן (מאחר וועד השחיטה פועל בקרב העדה החרדית אשר כלליה וגישתה אינם מאפשרים הנפקת אסמכתאות כנדרש) וכי ללא הכרה בהוצאות אלה לא יוכל ועד השחיטה להתקיים במסגרת של חברה.

לאחר שנקבע כי ההסכם חוקי ומקנה זכות לוועד השחיטה לנכות הוצאות בשיעור קבוע, דן בית המשפט בשאלה האם ובאילו תנאים יכול פקיד השומה לבטל הסכמים עליהם חתם.

הכלל הוא כי "הלכת ההשתחררות" מאפשרת לפקיד השומה להשתחרר מהסכמים כאשר דורשים זאת צורכי ציבור חיוניים. בית המשפט קבע כי סעיף 147 לפקודה מהווה תנאי מכללא (משתמע) בהסכם שנכרת בין פקיד השומה לוועד השחיטה אשר מקנה לפקיד השומה סמכות לפתוח את השומה שבהסכם ולשנותה בהתקיים עילה לכך.

בעת בחינת הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 147 יש לשקול את עקרון סופיות השומה ואינטרס ההסתמכות של הנישום מחד וכן את האינטרס הציבורי שבגביית מס אמת, שיוויון הנישומים בפני החוק וכללי המנהל התקין מאידך.

השופטת מציינת כי מדובר בסכומים של מיליוני שקלים בכל שנה שאותן הייתה רשאית המערערת לנכות מהכנסותיה ללא כל ביקורת וכן כי עשתה זאת במשך 8 שנים. מאחר ומדובר בסכומים נכבדים ובתקופה ארוכה הרשות רשאית, ואף חייבת, לשקול את המשך יישום ההסכם, זאת במיוחד כאשר לעמדתה מדובר בניכוי שנעשה בניגוד לחוק וכן כי קיים ספק באשר לקיומן של ההוצאות בפועל.

אינטרס ההסתמכות של המערערת מרוכך לאור העובדה כי סביר להניח שהיה ברור שלא מדובר בהסכם שאינו מוגבל בזמן אלא בהסכם שנחתם רק כדי להקל על המערערת בראשית דרכה כחברה. יתרה מזאת, לשון ההסכם מותירה לפקיד השומה את הסמכות להביא לשינוי או לביטול ההסכם מקום בו יחול שינוי מהותי בפעילות או בהתקשרויות המערערת – מדובר בעדות לארעיות ההסכם בעיני הצדדים בעת חתימת ההסכם.

לאור האמור לעיל קבעה השופטת כי פקיד השומה רשאי להשתחרר מהתחיבויותיו על פי ההסכם מכוח סעיף 147 והלכת ההשתחררות.

עם זאת, השופטת התחשבה בעובדה כי חתימת ההסכם היא שהביאה את המערערת להתאגד במסגרת של חברה. וכן, כי ההסכם נחתם באופן אישי על ידי פקיד השומה. נסיבות אשר מחזקות את אינטרס ההסתמכות של המערערת.

השופטת סברה כי על פקיד השומה לשאת באחריות על הטעות בשיקול הדעת של קודמו, ככל שזו קיימת, שאינה באחריותה של המערערת מאחר שזו פעלה בתום לב. כמו-כן, היה מקום להודיע למערערת על הכוונה להשתחרר מההסכם מבעוד מועד.

לבסוף, הוצאת השומות, תוך התעלמות מוחלטת מקיומו של ההסכם, אינה תוצאה של עריכת איזון בין אינטרס ההסתמכות של ועד השחיטה לבין האינטרסים הציבוריים. לפיכך פסק בית המשפט כי פקיד השומה לא פעל כראוי בהחלטתו שלא לכבד את ההסכם למפרע, ביחס לשנות המס 2005-2008.

התנהלות לקויה זו מביאה את בית המשפט לקבל את הערעור ולקבוע כי פקיד השומה אינו רשאי להשתחרר מההסכם ביחס לשנות המס שבערעור.

 

  • המידע באתר מהווה אך סקירה תמציתית שאינה ממצה את המצב החוקי בישראל, לרבות פרסומים שוטפים של רשויות המס ועדכוני חקיקה. מידע זה אינו מהווה תחליף לקריאת החקיקה והפסיקה הרלוונטית בנוסחה המקורי. אין לראות במידע זה משום ייעוץ מקצועי או מתן חוות דעת.
  • מומלץ להיוועץ בגורם מקצועי ומוסמך על מנת להגיע לתכנון מס אופטימלי ההולם את מידותיו האישיות של כל לקוח.
  •  
הורד קובץ